גמרא בבא קמא

לגבי עדים הזוממין להרוג יש דין "כאשר זמם" ולא כאשר עשה, ונחלקו הראשונים האם גם בממון יש דין זה. הרמב"ם אומר שגם בממון וגם במלקות אין דין זה, והאחרונים מסבירים את שיטתו בכמה דרכים.

דיון בדברי התוספות המחדש שיש שמקיימים בעדים כאשר זמם למרות שעדותם חייבה ממון. אנו מתנצלים על איכות הצילום בדקות הראשונות.

נחלקו הראשונים האם חיוב נזקי קרן מוגדר עפ"י הכוונה להזיק או עפ"י היות הנזק משונה;הסבר חדש ברמב"ם.

חלק מהסוגיות סברו שצרורות הן תולדת האב ה"תם" (קרן) והתחדשה הלכה שהתשלום שבצרורות הוא ממון. וחלק מהסוגיות סברו שצרורות הן תולדת רגל והתחדשה הלכה שהתשלום הוא רק חצי. ומיושבת בכך גם קושית הראי"ה באגרת ק"ג.

ייחודו של קנס הוא בהיותו חצי נזק לעומת קנסות שהם יותר מהנזק.

הרא"ש הקשה מדוע הרי"ף כתב שהלכתא גמירי לממונא. לרא"ש היתה גירסה אחרת ברש"י. מפרוש רש"י במקומות השונים עולה, שפעמים נקט שהילכתא גמירי לממונא, ופעמים נקט שהילכתא גמירי לחצי. הרי"ף הקדים וביאר את השיטה שצרורות הן תולדת קרן ולכן הילכתא לממונא.

האם דייר שדר בחצר חברו שלא מדעתו חייב לשלם על כך או שמא הוא פטור מדין זה נהנה וזה אינו חסר? מדוע שאלת הנאתו של הדייר קשורה לשאלה אם הוא עשוי לשכור או אינו עשוי?

מהו המקור לזכותו של אדם לעשות דין לעצמו, מהי המגבלה הבסיסית - שתהיה לו יכולת להוכיח את צדקתו; בהגדרת "עביד איניש", האם על התופס לעמוד במגבלות של בית דין, או שאין לו מגבלה כזאת?

האם קיים איסור מהתורה להזיק? שיעור זה דן בשאלה זו, במקורות וטעמי השיטות, ובהתייחסות לאופנים השונים של נזק - נזקי גופו, נזקים ע"י ממונו ונזקי שכנים.